Scaping the Winter in the North of Africa

לגבי היעד: קייפ ורדה היא מדינת אי המשתרעת על ארכיפלג של 10 איים געשיים במרכז האוקיינוס האטלנטי. ממוקמים 570 ק"מ (350 מייל) מול חופי מערב אפריקה, האיים מכסים שטח משולב של קצת יותר מ-4,000 קמ"ר (1,500 מייל רבוע). הארכיפלג של כף ורדה לא היה מיושב עד המאה ה-15, אז גילו מגלי ארצות פורטוגל והתיישבו את האיים, והקימו את ההתיישבות האירופית הראשונה באזורים הטרופיים. במיקום אידיאלי עבור סחר העבדים האטלנטי, האיים שגשגו לאורך המאות ה-16 וה-17, ומשכו אליהם סוחרים, פרטיים ושודדי ים. סיום העבדות במאה ה-19 הוביל לירידה כלכלית ולהגירה. כף ורדה התאוששה בהדרגה כמרכז מסחרי חשוב ותחנת ביניים לנתיבי ספנות. האיים, שהתאגדו כמחלקת מעבר לים של פורטוגל ב-1951, המשיכו לעורר עצמאות, שהושגה בדרכי שלום ב-1975. מאז תחילת שנות ה-90, קייפ ורדה הייתה דמוקרטיה ייצוגית יציבה, והיא נותרה אחת המדינות המפותחות והדמוקרטיות באפריקה. בהיעדר משאבי טבע, הכלכלה המתפתחת שלה היא בעיקר מוכוונת שירותים, עם התמקדות גוברת בתיירות והשקעות זרות. אוכלוסייתה, המונה כ-512,000, היא ברובה ממורשת אפריקאית מעורבת באירופה ומדרום לסהרה, ובעיקר רומית-קתולית, המשקפת את מורשת השלטון הפורטוגזי. קהילת פזורה גדולה קיימת ברחבי העולם, המספר מעט על מספר התושבים באיים. מבחינה היסטורית, השם "קייפ ורדה" שימש באנגלית עבור הארכיפלג ומאז העצמאות ב-1975, עבור המדינה. בשנת 2013 קבעה ממשלת כף ורדה שהכינוי הפורטוגזי קאבו ורדה ישמש מעתה למטרות רשמיות, כמו באו"ם, אפילו בהקשרים באנגלית. קייפ ורדה היא חברה באיחוד האפריקאי.

לגבי היעד: שער למדבר ולדרום, מרקש מדהימה כמו שאין שאר ערים האימפריאליות של מרוקו. רחובותיה ואלייה הורודים-אדמדמים מלאים בצלילים, נופים, ריחות וחיים. חום אמצע הקיץ מספיק להשפיל את רוב התיירים. הזמנים הטובים ביותר לחקור את מרקש הם בבוקר המוקדם, בערב המוקדם, ובחורף, כאשר הטמפרטורות בחורף הן נמוכות, אך יורדות באופן משמעותי בלילה, בזכות האוויר הקר מהאטלס הגבוה. ד'ג'מא אל-פנא, האסיפה של המתים, היא הכל אך לא מה ששמה מציע. שוק חם ומלא אנשים ביום, הד'ג'מא מתחילה להתגלגל בשקיעה כאשר הבידורנים מפשטים. הקרקס החיצוני הכאוטי הזה מציע מיקרוקוסמוס של מרוקו באופן המרהיב ביותר. הקהל העצום מתקבצים במעגלים צפופים סביב הקאסט המגוון של המבצעים. כמעט כל סיור במרקש מתחיל במסגד קוטוביה מהמאה ה-12, עם מינרטה המפוארת שלה שמשלטת על הד'ג'מא. המינרט, שנכתרה במנורה של שלוש כדורים זהב, הוא הדוגמה הישנה והטהורה ביותר שנשרדה של אדריכלות האלמוהדים. שני האתרים המרהיבים ביותר של העיר מתוך המאה ה-16. תענגו את עיניכם והתקררו במדרסה בן יוסף המפוארת, הבית הקוראני הגדול ביותר בצפון אפריקה. עוד יותר מפוארים הם הקברים הסעדיים המהפנטים, שנבנו לפי האינטריור של האלהמברה בגרנדה. הנוף מהטרסה של ארמון באדי, שכעת בחורבות, הוא מרהיב. לידו ממוקם ארמון בהיה מהמאה ה-19. זהו ארמון מפואר ויפהפה עם גנים מנוחים עם מזרקות. כדי לברוח מהשמש הנפוצה בשעות הצהריים, תסתובבו בגנים העשירים של מנארה ותשתכבו בפביליון המקסים ליד האגם. מרקש היא רועשת, עמוסה, מאובקת וכאוטית. היא מסיבה חושית וחזותית של צבעים, תרבויות מגוונות, אדריכלות ועיצוב. מרקש מספקת טעימה מרגשת ומרתקת של אפריקה והחלק הטוב ביותר הוא שהיא רק מרחק שעות ספורות מאירופה במטוס.

לגבי היעד: עם חוף הים התיכון החמים והמוקף בחול, המריח ליסמין ולרוחות ים, תוניס מתחדשת כבירת הערב המודרנית בתכנית תוקפת. העיר מתמקדת בשמירה על מסורתותיה הים-תיכוניות ושורשיה הערביים והאפריקאיים. זו גישה שמשקפת את הארכיטקטורה שלה, עם המדינה הערבית הישנה שממוקמת ליד העיר החדשה הקולוניאלית הצרפתית, Ville Nouvelle. כמו בכל מטרופולין ערבי אחר, המדינה היא הלב ההיסטורי והרוחני של העיר. רחובות המדינה המסובכים מלאים באנשים שמוכרים, קונים ומובילים מוצרים, עטופים בריח של תבלינים. הניגוד לתמרים ולמרפסות הבית קפה של שדרות Habib Bourguiba של העיר החדשה לא יכול להיות גדול יותר. זקנים בלבוש מסורתי צופים בעובדי משרדים בחליפות ובצעירים שעוברים בג'ינסים וחולצות: זו תוניס. בפרברים ממוקם מוזיאון בארדו המדהים והחורבות המרשימות והמסתוריות של קרתגו העתיקה, ממנה יצא חניבעל לנהוג את פיליו מעבר לאלפים. גם בקרבת מקום ממוקם הכפר היפה ביותר בתוניסיה, סידי בו סעיד, המשמש השראה לאמנים רבים, וחופי החול הלבנים המהממים של לה מארסה. תוניס היא עיר בירה חיה אך מרגיעה, שחוגגת את ההשפעות המערביות והמזרחיות שלה ומתפארת במורשת התרבות שלה.